על ידי הניגון, ניכר אם קיבל עליו עול ה'

ובכן:

בחסדי ה' קיבלנו תורה. לה יש רבדים כמו גם לנפש האדם. זכינו להתקרב לפנימיות התורה ולחסידות ולשתות ממימיה, על ידי צדיקים הקדושים: האריז"ל, הרמח"ל הקדוש, הבעל שם טוב הקדוש, נכדו-נינו רבנו נחמן, אדמו"רי חב"ד, הרב קוק זצ"ל, שבעצם הראו לנו שרשב"י ושאר התנאים הקדושים כבר מסרו לנו את הסודות בגמרא ובזוהר הקדוש. הכל כתוב ונמסר, וצריך ללמוד להשתמש באוצר:

אם נוער (או מבוגרים...)

לא מתחברים לתורה אין זה כי אם משום שיש מסך רוחני ומניעות חיצוניות שמעיבות ומאפילות על הארת התורה בתוכנו. אז מה עושים?

רבנו נחמן מברסלב קובע חד משמעית[1]:

"על-ידי הנגינה ניכר אם קיבל עליו עול תורה".

כלומר: פן גבוה שבתורה הוא הניגון שבה והנגינה היא שלב הכרחי בהתקרבות לה', לתורה, לנשמה. כל התורה נקראת שירה ושורש כל הניגונים בעולם הוא שירת הים ושירות בית מקדשנו.
מאז שחרב – כל העולם מנסה לשווא לחקות את עוצמת ההרגש העצום שהיה בבית המקדש ולהגיע על ידם להתעלויות רוחניות, להרגיש פחות גשמיים. כלומר: שירים אמורים להעלות ברוחניות.
השאלה היא לאיזה כיוון.
מי שאין מטרתו זיכוך ושיפור, והתקרבות לשורש נשמתו – יכול לעזוב כאן. הוא ימצא עצמו רץ אחרי הרכבת יותר מאוחר עם פחות כוחות ותחושת החמצה.

המטרה בבבלוג, שמבוסס על הספר שלי, היא קירוב אמיתי לה' בשלושה מעגלים:
אישי – עממי – עולמי - וזה מתחיל בבית.

כדי להתקרב לה' צריך קורבנות - שהם ויתור על חולשותיי: לא להדחיק את חסרונותיי – אלא עלייה והישתנות מתמדת.

לכל אחד מאיתנו יש 'נקודה חלשה' שבה משפיעים עליו צלילים זרים לקדושה. על כל אחד מאיתנו "פועלים" צלילים מסוג שונה, לפי נטיית הנפש. למה?

כי אלו הן בדיוק הנקודות שלנו לעבודת ה' האישית, הקורבנות שלנו.

---